הושענא רבה: הלילה שבו הפתק שנחתם יוצא לדרך

כל חג הסוכות מלווה אותנו בשמחה, אבל הלילה האחרון שלו נושא מתח אחר לגמרי - זה הלילה שבו, לפי המסורת, הגזירה שנחתמה כבר יוצאת סוף סוף לדרך

רבים מאיתנו מכירים את התחושה: ראש השנה עבר, יום הכיפורים עבר, ואנחנו כבר נושמים לרווחה. אבל דווקא בליל הושענא רבה, היום השביעי והאחרון של חג הסוכות, חוזרת ועולה אותה דריכות מוכרת. יש משהו בלילה הזה שגורם לרבים לוותר על שעות שינה, לפתוח ספר תהילים או להישאר ערים עד אור הבוקר. למה דווקא הלילה הזה, שכבר נמצא הרחק מהימים הנוראים, נחשב לחלק כה משמעותי מתקופת הדין? ולמה דורות של יהודים בחרו להתייחס אליו לא כאל תוספת נחמדה לחג, אלא כאל שלב מכריע, כמעט כיום כיפורים נוסף שמגיע ברגע שבו כולנו כבר בטוחים שהעניין נסגר?

התשובה, לפי המסורת, נמצאת בזוהר הקדוש. שם מובא שיש שלושה מועדים לדין: הראשון בראש השנה, השני ביום הכיפורים, והשלישי - בהושענא רבה. במבט ראשון זה נשמע מוזר: הרי כולנו גדלנו על הרעיון שהדין נחתם ונגמר ביום הכיפורים. אז מה עוד יש לדון בהושענא רבה?

ההסבר המקובל לדברי הזוהר מבחין בין שני שלבים שונים לגמרי. יום הכיפורים הוא אכן יום החתימה - שם נחתם הדין באופן סופי. אבל חתימה על מסמך היא לא סוף הסיפור. גם אחרי שמסמך נחתם, מישהו צריך לקחת אותו וליישם אותו בפועל. וכאן נכנס הושענא רבה לתמונה: זהו היום שבו, כביכול, "פתקאות של גזר הדין" - כלומר כתבי הגזירה שכבר נחתמו - ניתנים בפועל למלאכים השליחים, אלו שיוצאים מבית דין של מעלה כדי להוציא את הגזירה אל הפועל. במילים אחרות: יום הכיפורים הוא יום החתימה, והושענא רבה הוא היום שבו החתימה הזו יוצאת לדרך ומתחילה להתגלגל בעולם המעשה.

יש בזוהר גם ניסוח נוסף לאותו רעיון, שמדגיש את הצד הזה עוד יותר: ביום השביעי של חג הסוכות הוא סוף דין העולם, ופתקים יוצאים מבית המלך. התמונה שעולה היא של ארמון מלכותי שממנו יוצאים שליחים עם מסמכים חתומים - וזה בדיוק ההקשר שבו מקורה הברכה המוכרת שנהגו לאחל זה לזה בימים אלו, "פתקא טבא", כלומר "פתק טוב". הברכה הזו לא נולדה סתם - היא קשורה ישירות לרעיון שדווקא עכשיו, בהושענא רבה, יוצאים הפתקים שיקבעו את פני השנה הקרובה.

נקודה חשובה שכדאי לזכור: העובדה שהפתקים כבר נחתמו ואפילו יוצאים לדרך, לא אומרת שהדלת נסגרה. התשובה ממשיכה להועיל גם לאחר כתיבת הפתקים הללו, וממשיכה להועיל עד שמיני עצרת. כך שגם מי שמרגיש שהחמיץ את ההזדמנות בימים הנוראים, מקבל עוד חלון זמן יקר.

מה מוסיף האר"י הקדוש

אם הזוהר נותן לנו את המסגרת הכללית, האר"י הקדוש הוא זה שמחדד את התהליך ומסביר בדיוק מה קורה בליל הושענא רבה עצמו. לפי האר"י, בליל הושענא רבה נידונים שוב כל הנבראים, ונמסרים הפתקים שלהם. עיקר הדין שנידון העולם והאדם באותו לילה הוא לא דין חדש מאפס, אלא מסירת הפתקים שכבר נחתמו ביום הכיפורים.

כלומר, לפי ההסבר הזה, השלבים מסתדרים כך: ביום הכיפורים הפתק נחתם בשמים - זו החלטה סופית. אבל בליל הושענא רבה קורה משהו נוסף: אותו פתק חתום נמסר בפועל לגורמים שמוציאים אותו לפועל, נכנס לתוקף ומתחיל להתגלגל אל תוך המציאות שלנו. זה ההבדל בין מסמך שחתום ומונח במגירה, לבין מסמך שכבר יצא לדרך ומתחיל להשפיע. וזו, למעשה, הסיבה המרכזית לכך שהושענא רבה נחשב ל"חותם" הסופי והמעשי של תקופת הדין כולה - לא כי שם נכתב הדין מחדש, אלא כי שם הוא יוצא סוף סוף אל הפועל.

יש משהו מנחם דווקא בהבנה הזו. היא אומרת לנו שגם אחרי יום הכיפורים, כשכבר קשה למצוא בתוכנו עוד כוחות לתפילה, עדיין נשאר לנו חלון של כמה ימים, שבו כל תפילה וכל מילה טובה יכולות להשפיע על האופן שבו הפתק שכבר נחתם ממשיך את דרכו. זו לא הזדמנות לפתוח הכול מחדש, אלא הזדמנות אחרונה ויקרה ללוות את מה שכבר נקבע, בעוד קצת תפילה ובעוד קצת חסד.

ואולי בגלל התחושה הזו - שמשהו עדיין נמצא בתנועה, עדיין ניתן להשפיע עליו - נוצר לאורך הדורות מנהג מיוחד לליל הושענא רבה: להישאר ערים כל הלילה ולנצל אותו ללימוד תורה. רבים נוהגים לקרוא בלילה הזה את ספר דברים, ולאחר חצות הלילה ממשיכים לקריאת ספר תהילים כולו, כשבסיום כל אחד מחמשת חלקי הספר נאמר "יהי רצון" מיוחד. יש בזה היגיון פנימי יפה: אם זה הלילה שבו הפתק שלנו יוצא לדרך, זה בדיוק הרגע לשפוך את הלב, לחזק את התפילה ולהוסיף עוד קצת מהתעוררות של הימים הנוראים, ממש לפני שהשער נסגר סופית.

גם ביום עצמו, לא רק בלילה, יש ביטוי מוחשי לרעיון הזה של סיום ואיסוף. בתקופת בית המקדש הונחו ענפי ערבה בצדי המזבח, כשראשיהם כפופים מעליו, וביום הושענא רבה דווקא הקיפו את המזבח שבע פעמים - לעומת הקפה אחת בלבד בשאר ימי החג. וכך גם היום: מנהג חביטת הערבה, שבו חמישה בדי ערבה נחבטים בקרקע חמש פעמים, נשמר כזכר לאותו מנהג עתיק, ומבטא את אותה תחושה של סיכום, של רגע אחרון שבו עוד אפשר, ועוד כדאי, להתעורר.

אז בפעם הבאה שתשמעו על ליל הושענא רבה, כדאי לזכור: זה לא עוד לילה שקט אחרי החגים. לפי הזוהר ולפי האר"י, זה בדיוק הרגע שבו מה שנחתם בשמים מתחיל לצאת לדרך אל תוך החיים שלנו. וכל עוד הפתק בדרך, עוד יש מקום לתפילה. מי שמרגיש שהלילה הזה מדבר אליו, מוזמנים לפתוח יחד ספר תהילים, לומר כמה פרקים בלב פתוח, ולבקש שהפתק שיוצא לדרך יהיה פתק טוב לכולנו.