כח התפילה

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

בשנת ה'קכ"ג התמנה רבי יצחק לרבה של העיר קראקא, שהייתה שייכת לנסיך פולני. מנהל אחוזותיו של הנסיך היה יהודי בשם שלמה זליגמן הכהן, ששינה את שמו לזיגמונד, אדם קל דעת ובעל עבירות.
 
למרות כהונתו, רצה זיגמונד להתחתן עם גרושה יהודייה מקראקא. הוא הגיע לרב יצחק וביקש ממנו לקדשם. הסביר לו הרב שזהו איסור תורה מפורש. זיגמונד השיב שהוא מוותר על כהונתו ואיים שאם הרב לא יקדשם, הם יינשאו בעיר אחרת.
 
הרב הזמין אליו את הגרושה ואת קרוביה הנכבדים והזהירם לבל יעזו לעשות מעשה נבלה כזה. הקרובים היו מעוניינים להכניס את זיגמונד למשפחתם ודרשו מהרב שיגמיש את ההלכה. זיגמונד בעל המעמד החליט לצאת במאבק גלוי כנגד הרב.
 
הוא סיפר לנסיך הפולני מה שאירע וטען בפניו כי הרב יצחק הינו "עקשן ופנאטי מפני שאינו מוכן לעשות דבר כה פעוט - לחתן כהן עם גרושה".
 
הנסיך הזמין אליו את הרב ויחד איתו את הבישוף. כשהגיעו, רצה הנסיך לדעת מדוע הרב מונע מאיש ואישה שאהבה שוררת ביניהם להינשא. הרב הסביר כי יש דין בתורה האוסר זאת והדבר אינו תלוי בו.
 
פנה הנסיך לבישוף שהיה שונא ישראל, כדי שיאמר אם אכן יש דין כזה בתורה. הבישוף הודה על האמת, אך טען כי הרבנים יכולים לשנות את דיני התורה כפי שעשו חכמי התלמוד.
 
הגיב הרב יצחק לדברי הבישוף: "כשנתן הקב"ה את התורה למשה רבינו היה הכל בכתב, ובנוסף הוסיף הסברים ופירושים רבים בעל-פה שעברו מדור לדור עד שחכמי התלמוד כתבו אותם". הוא הבהיר כי התורה שבכתב והתורה שבעל פה אינן סותרות זו את זו אלא משלימות.
 
כשסיים הרב את דבריו אמר לו הנסיך: "אפילו יהי כדברך שהתורה אוסרת על כהן להינשא לגרושה, אך היות וזיגמונד מוותר על כהונתו, מצווה אני עליך להשיאו!"
 
"בחפץ לב הייתי מציית", אמר הרב, "אך עליי למלא ציווי מסמכות עליונה יותר - אדון העולם. לעולם לא אעשה דבר בניגוד לתורתו".
 
הנסיך חתם את דבריו בזעם: "אני עומד על כך שתקיים את ציוויי. חייב הנך לכוף את דעתך מפני רצוני!"
 
לאחר ימים מספר שלח הנסיך חיילים חמושים וציוום להביא את רב היהודים לכיכר העיר, שם יהיה עליו לערוך לעיניי כולם את החופה. הרב הגיע לכיכר העיר כשהוא מלווה בחיילים, שם המתינו לו זיגמונד והגרושה והמון עם שבאו לראות אם הרב ייכנע לציווי הנסיך.
 
הרב הביט בחתן, בכלה ובקרוביה ואמר בתוקף: "בשום אופן לא אעבור על איסור תורה, אפילו אשלם על כך בחיי".
 
לאחר מכן דיבר אליהם ברוך: "כל האסון נובע רק מרצונכם. אם תודיעו שאינכם רוצים להינשא ייסוג הנסיך מהוראתו".
 
השניים לא שעו לתחינתו. כשראה שלא יוכל לפעול אצלם קרא: "ריבונו של עולם, רוצים הם לאלצני לעבור על מצוותך. מבקש הנני ממך, קדש את שמך כדי שהמאמינים בך יתחזקו. הבט מטה והראה את חסדך להולכים בדרכיך, והענש את אלה הניצבים בעזות מצח נגדך!"
הרב הישיש החל להתפלל בבכי: "ענני ה', ענני! עשה למען שמך הקדוש, הגדול והנורא!"
 
זעקת אימים נפלטה מפי החתן, הכלה והמחותנים. האדמה החלה להיבקע ולפעור את פיה מתחת לרגליהם. תהום נראתה וכהרף עין השניים שקעו בתוכה עד צווארם. הקהל הרב הוכה בהלם. ברגע שקעו החתן והכלה לגמרי בתהום, האדמה הפעורה סגרה את פיה כאילו לא אירע מאומה.
 
המאורע המסעיר התפרסם ברחבי העיר וכולם נהרו לכיכר המרכזית. כשהנסיך שמע על האירוע נסע מיד לרב העיר וביקש מחילה על כך שביזה אותו ואת תורת משה. הרב מחל אך דרש: "בגלל שהתורה אוסרת על הכוהנים להימצא במקום קברים, יש להורות שהמקום שבו שקעו בני הזוג יגודר באמצעות קיר אבנים עבה". הנסיך עשה כדבריו.
 
שנים רבות לאחר מכן, נמצא במרכז העיר קראקא שטח אדמה עגול בקוטר שלושים אמה מגודר בחומת אבנים...
 
לא תמיד אנו מקיימים את כל המצוות, כל אחד וייצריו, כל אחד וניסיונותיו, אך עם זאת לא נטיל דופי בדברי החכמים ולומדי התורה, לא נבזה ובכך לא נבזה את עצמנו. שהרי לא את החכמים, הרבנים ולומדי התורה אנו מבזים, אנו מבזים את בורא עולם!
 
לעיתים אנו לא מסכימים עם דברי ומעשי חברנו, אך אל לנו לבזות אותם על דבריהם ומעשיהם, בעיניים של האחר מתרוצצות תמונות אחרות מהעיניים שלך, רק אם תיכנס לתוך מחשבתו ודעתו תוכל לראות איך מעשיו היו לטובה.
 
הסתכל על כל מעטפת העולם בראייה פנימית יותר, תכבד את העומד מולך, את דעתו ורצונו, כך גם אותך יכבדו ויעריכו, כך גם לך יתנו את הבמה לה אתה ראוי...