"כי אתה שומע תפילת כל פה"

רבי יהודה אירה ממודנה (הריא"ם) בספרו 'ארי נוהם' על תורת הקבלה, מביא את הקושייה ששאל האר"י זצ"ל: כיצד ניתן לפעול בעזרת התפילה על מנת לשנות דברים ואת רצון המקום. אם גזר הקדוש ברוך הוא שאלמוני יחלה ופלוני יעוכב זיווגו, האם תפילה של אדם יכולה לשנות את גזירת הקדוש ברוך הוא?

ומשיב על הקושייה במשל על אב ובנו המטיילים על שפת הים ומבחינים באונייה גדולה. כשמתקרבת האונייה אל המזח, משליך רב החובל שלה חבל עבה לכיוון החוף, ואחד מספניו הממתין שם אוחז את החבל וקושר אותו ליתד המקובעת בקרקע בקשר מורכב. משנתקבע הקשר מושך רב החובל בחבל ומקרב את האונייה לחוף, עד שהחולות עוצרים את תנועתה.

מתבונן הילד ובדעתו עולה המחשבה כי משיכת החבל על ידי רב החובל מקרב את החוף אל האונייה, אך כל מי שהגיון בראשו יודע כי רב החובל מושך את האונייה ומקרבה אל החוף. וזו תכלית התפילה: לשנות את האדם ולקרבו אל הקדוש ברוך הוא.

האדם הפשוט רואה כי התפילה משנה את רצון הקדוש ברוך הוא, כאילו מוריד אליו האדם חשבונות שמיים ופועל על מנת לשנת אותם. האדם המשכיל מבין כי התפילה היא זו המשנה את האדם, התפילה בונה את האדם ומקרבת אותו אל הקדוש ברוך הוא. התפילות מקצרות את המרחק בין האדם לקדוש ברוך הוא. ומשהאדם קרב לקדוש ברוך הוא, אין גזירה לקושי והיא מתבטלת.

תפילה מחזקת את האמונה הפנימית כי רק ה' הוא הפועל והעושה, אין רופא או רפואה, רק ה', רופא כל בשר, קיים. ה' הוא היוצר את התרופות לזקוקים להם, ולכן אנו מתפללים ליחיד שיכול לסייע לנו, שירחם על החולה ויעניק לו רפואה שלמה, כפי שעושה מלך רחום וחנון כמותו.

“לאו דווקא עונה ה’ לצדיקים הגדולים, ולאו דווקא בצרות הגדולות, אלא אפילו לכל אדם אשר יקרא בשם ה’, ככתוב ‘כל אשר יקרא בשם ה’ ימלט’, ומכל צרה, אפילו קטנה, ימלטהו ויעלה אותו מיד” (מראה הפנים על הירושלמי, ברכות)

“מי שהוא בעל שכל נבון, במעט התבוננות ושימת לב יוכל לקבוע בליבו אמיתות הדבר, איך הוא בא ונושא ונותן ממש עם ה’ יתברך, ולפניו הוא מתחנן, ומאיתו הוא מבקש, והוא יתברך שמו מאזין לו ומקשיב לדבריו, כאשר ידבר איש אל רעהו ורעהו שומע ומקשיב אליו” (הרמח”ל, מסילת ישרים י”ט)