מה ענה "החוזה מולבלין" למתפלל שהעיר לו על הרחת הטבק באמצע התפילה

נוהג היה ה"חוזה" מלובלין זיע"א להריח טבק בשעת התפילה. באחד הימים העיר לו אחד המתפללים בדרך כבוד: "רבי, הלא אין ראוי להפסיק לשם כך באמצע התפילה".

השיב לו הרבי במשל: "באחד הימים עבר מלך בשוק וראה את אחד מזקני העניים שר ופורט על הכינור. אהב המלך את הנגינה ורצה לשמוע עוד מניגוני האיש. ציווה המלך כי האיש הזקן יהיה בין המשוררים המנגנים לפניו.

בכל יום נכנס הזקן להיכל המלך וניגן לפניו בכינורו. אולם בכל פעם שניגן, התנתקו מיתרי הכינור באמצע השיר, והיה על המלך להמתין שעה ארוכה, עד שיתקין הזקן מחדש את מיתרי הכינור ויכוון אותם. אחד מהמקורבים לחצר המלך אמר לכנר הזקן: 'אתה מורד במלכות בכך שאתה מצער את המלך. עליך להכין את כינורך כראוי מראש, כדי שהמלך לא יאלץ להמתין!'

השיבו הזקן: 'יש למלך בקיאים בנגינה יותר ממני, ויכולים הם לשמח את המלך, אולם בכל זאת רצה המלך להשתעשע דווקא בכינור שלי. ואם כן, ודאי רצונו הוא לסבול את דרכי ומנהגי, כי לולא כן לא היה לוקח אותי ועוזב את המנגנים והמשוררים העומדים לפניו'".

כשסיים ה"חוזה" את משלו אמר: "הלוא יש לפני בורא העולם רבבות מלאכים שעושים את רצונו ומשמיעים את תהילתו, ובכל זאת הוא עוזב אותם ולוקח אותנו. ואם כך, הוא מוכן לסבול גם את ההפסקות שאני עושה בשעת התפילה".

לבורא עולם צבא מלאכים גדול, וכל מלאך בתורו אומר לפניו שירה, עם כל זאת אומרים חז"ל שבורא עולם מתאווה לתפילתם של צדיקים. הקב"ה מחכה דווקא לתפילה שלך, לדיבור שלך איתו, להרמת הראש שלך, יש לו את כל העולם, אך חפץ הוא במילים שלך. לא צריך מניין ומקום של קדושה כדי לדבר עם בורא עולם, הרי הוא נמצא ממש כאן, לידך, דבר איתו, שתף אותו בכאב שלך, בקושי שלך, ספר לו על ההצלחות שלך, תן לו הודיה, עשה אותו שותף בחייך, וכשהוא יהיה שותף בחייך, החיים שלך יראו אחרת, הרי הכנסת לתוכם את מלך העולם.

(ספר החיזוק היומי)