ההצעה התקבלה: מחצית עולם הבא תמורת מחיקת ההלוואה!

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

היה זה בירושלים של לפני כמאה שנה, כאשר בנקאי יהודי, בשם רבי מאיר המבורגר, העניק לשכנו הערבי הלוואה בסכום עתק של מאתיים וחמישים נפוליוני זהב.

למעשה, בין רבי מאיר ובין שכנו הערבי – היו זה מכבר יחסי כבוד ושכנות טובה, והוא אף רחש לו אמון רב על סמך ניסיון העבר… ובכל זאת, כאשר הגיע השכן הפעם, וביקש את הסכום העצום, לו היה זקוק בדחיפות – היסס רבי מאיר. כיצד יוכל להפקיד סכום עתק שכזה בידו של הערבי, וזאת אפילו מבלי שיעמיד ערבים על הלוואתו?

מאידך, הרהר רבי מאיר בכך, שאילו יטיל צל של פקפוק בישרו של השכן – עלול הלה להיפגע עד עמקי נשמתו, מה שעלול לסכן את יחסי השכנות הקרובים… הוא אף הזכיר לעצמו, כי עד כה – הלווה לא פעם כספים לשכנו, והלה תמיד פרע את הלוואותיו במועדן… אמנם לא היה מדובר בסכומים גבוהים כל כך, אך ככלות הכל: הלה הוכיח את יושרו ואת האמון שהוא ראוי לו…

כך, בסופו של דבר, הכריע הצד השני את הכף, ורבי מאיר שלשל את הסכום לידיו של הערבי, אשר התחייב להשיבו עוד באותו היום. אולם באותו היום, וגם למחרת – לא נראו פניו של הערבי, ואילו ביום השלישי, כאשר ניגש אליו רבי מאיר ובירר בעדינות מתי בכוונתו להשיב את החוב – התכחש הלה להלוואה כולה, וטען כי רבי מאיר בוודאי חומד לו לצון… "מעולם לא לוויתי ממך סכום שכזה!" טען הערבי הרמאי בלהט.

רבי מאיר, שפיקח היה, הבין מיד כי נפל בפח… מאחר ושטר לא נחתם, ועדים לא היו להלוואה – לא היתה לו כל דרך לתבוע את הערבי לדין, ועל כן, לא נותר לו כי אם למהר ולהחיש פעמיו אל ביתו של רבי לייב דיין, מתלמידי חכמיה הבולטים של ירושלים שבאותם הימים, אשר נודע בפקחותו הרבה ובהתמצאותו ברזי העולם, אולי ואולי תהא בפיו עצה הוגנת בעבורו אשר יהא בה כדי להציל את ממונו…

רבי לייב, הקשיב לסיפורו של רבי מאיר ברוב קשב. לאחר שהרהר בדבר, הרגיע את רבי מאיר והורה לו בדיוק מה לעשות… כך, שעה קלה מאוחר יותר, עשה רבי מאיר את דרכו אל ביתו של הקאדי המוסלמי, וסיפר לו את הסיפור כולו, מראשיתו ועד סופו… "אין לי איך לעזור לך!" הבהיר הקאדי באדישות תוך שהוא מניד בראשו בצער מעושה, ואילו רבי מאיר – קם ממקומו והתכונן לעזוב את החדר, לא לפני שהשאיר אחריו צרור גדוש במצלצלים…

"לא! אינני לוקח בשום אופן!" נזעק הקאדי, אולם רבי מאיר עשה בדיוק כפי שהורה לו רבי לייב: הוא התעלם ממחאותיו של הקאדי ועזב את המקום במהירות, מותיר את הכסף מאחור… למותר לציין, כי בעל הבית לא יצא לרדוף אחריו ולהשיב לו את כספו…

מביתו של הקאדי, מיהר רבי מאיר והחיש פעמיו אל ביתו של שכנו הערבי, עמו פתח בשיחה כאילו לא אירע דבר… לפתע, בתוך כדי הדברים, הפטיר רבי מאיר ואמר לערבי: "ראה נא… ברור לי שלא גנבת את כספי מתוך רוע לב, אלא בשל מצוקה קשה… לכן, יש לי הצעה בעבורך: אני מוכן לקנות ממך מחצית מחלקך בעולם הבא – בתמורה לכל סכום ההלוואה! כך, מצפונך יהיה נקי, ואתה תדע שקיבלת את הכסף ביושר!".

לשמע ההצעה, לא ידע הערבי את נפשו מרוב אושר… וכי מה לו מחלקו לעולם הבא? העיקר שמאתיים וחמישים הנפוליונים ישארו בכיסו, וליהודי לא תהיה כל תביעה כלפיו! בו במקום נחתם איפוא שטר המכירה, כאשר שני הצדדים יוצאים מרוצים וטובי לב…

מספר ימים לאחר מכן, פגש רבי לייב כביכול 'במקרה' את הקאדי, וסיפר לו אודות המשך השתלשלות סיפורו של רבי מאיר הבנקאי… הוא אף ציין כי הערבי מכר בתמורה לסכום החוב מחצית מ'זכויותיו' בעולם הבא… ואילו הקאדי? הוא הבין בדיוק מה עליו לעשות… "אל דאגה! יהיה בסדר!" אמר, ועוד באותו היום הזעיק את השכן הערבי אל ביתו…

"חלום חלמתי" פתח הקאדי וסיפר מיד כאשר נכנס הערבי אל ביתו, "ובחלומי – הנה אתה מת, אולם בשמים מסרבים להכניס אותך לגן עדן, משום שמכרת את חלקך ליהודי ואף חתמת על כך בשטר! דע לך, כי לא אסכים לעבור על בזיון שכזה לסדר היום… אם לא תסדר את העניין עוד היום, אגזור עליך חרם חמור!" הבהיר הקאדי בסבר פנים זועפות.

ובכן, כלום נותרה לערבי ברירה? בצער רב הוא נאלץ לשוב אל רבי מאיר, ולפרוע את ההלוואה כולה עד לפרוטה האחרונה – בכדי לקבל בחזרה את שטר המכירה…

(מתוך הספר 'ללמדך')