’’רגע לפני שסגרתי חוזה עם הקבלן, ניגש אלי הילד מקצה הרחוב וגילה לי ש...’’

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

אברך המתגורר באחת הערים בצפון הארץ, כתב למערכת ביטאון 'קול ברמה' מכתב חם ומרגש, בו הוא מפרט השתלשלות דברים מופלאה שאירעה עמו, שלכל אורכה הוכיח לו הקב"ה פעם אחר פעם כי הדרך של התגברות על המדות היא הדרך הנכונה ואף המשתלמת ביותר.

"עמדנו לבצע תוספת בניה לדירתנו, קיבלנו עליה את כל האישורים, כולל הסכמת השכנים, אלא שברגע האחרון נאלצנו לבצע חריגה קלה מהתוכנית המקורית. הבאתי למקום דיין המקובל מאוד בציבור ומתמחה בדיני שכנים ובנייה, והוא אמר לי באופן משמעי שאין צורך לבקש את הסכמת השכנים על החריגה הזאת.

"למרות הכל החלטתי לא לדלג על השכנים, אלא ליידע אותם ולבקש את רשותם. אנשים לא אוהבים לשמוע ש'היה כאן דיין ואמר שלא צריך לשאול אף אחד'… אדם לא אוהב שפוסחים על דעתו ולא מיידעים אותו בפרטי התוכנית.

"לפני שאספר כיצד הגיבו השכנים, אספר דבר נוסף שאירע ממש ביום שלאחר החלטתי הנ"ל ליידע את השכנים. עמדתי אז לסגור יחד עם שכן נוסף על הסכם עבודה עם קבלן מסוים. לאחר שסיכמנו כבר את כל הפרטים ועמדנו לעלות איתו לדירתנו כדי לחתום על חוזה, אני רואה ילד חרדי כבן 10, העומד בצד הרחוב ומסמן לי שאגש אליו. לא ידעתי מה הילד רוצה ממני, אבל מתנועות ידיו הבנתי שמדובר בענין דחוף.

"ביקשתי סליחה לרגע מהקבלן והשכן, וניגשתי אל הילד. ואל תשאלו מה הוא מגלה לי…

"'אני רואה שאתם הולכים לסגור הסכם עם הקבלן הזה, אז תדע לך שהוא נוכל גדול… גם אבא שלי סגר איתו לפני כחצי שנה על הרחבת הדירה שלנו; הוא התחיל לעבוד ולפתע פתאום עזב אותנו באמצע העבודה ולא חזר… אבא שלי אמר שכנראה שקיבל הצעה טובה יותר במקום אחר, ולא התבייש לעזוב אותנו ככה באמצע' – נאום הילד הקטן…

"לא האמנתי למשמע אוזניי, כיון שהקבלן עשה עליי דווקא רושם טוב. ביקשתי מהילד את הטלפון של אביו, ולאחר מכן ניגשתי אל הקבלן ואמרתי לו שבשל ענין דחוף אני דוחה את הפגישה איתו. גם קרצתי לשכן שלי, שיבין במה מדובר. התקשרתי לאביו של הילד, ומששמע במה מדובר אישר לי את כל הפרטים שסיפר בנו, אבל הוסיף שלא רק אצלו הפסיק הקבלן הזה את העבודה באמצע, אלא אצל עוד 5-6 אחרים, ונתן לי את מספרי הטלפון שלהם…

"לאחר שהתקשרתי לעוד שניים שלושה, הבנתי שאכן השי"ת הציל אותי מעסקה שהיתה עלולה להסתיים באופן נורא. וכל זאת, כאמור, ביום שאחרי החלטתי שלא לדלג על השכנים שלי אלא ליידע אותם בפרטי החריגה. הרגשתי היתה ברורה, שהנס הזה קרה לי בזכות אותה החלטה.

"כשהרהרתי שוב במה שאירע כאן, הבנתי עד כמה גדול היה הנס שאירע לי. מי היה מעלה בדעתו שילד בן 10 יעז לגלות לי דבר כזה שאירע אצלם… במיוחד כשהקבלן המדובר עבד בביתם ומן הסתם הוא מכיר את הילד ועלול להתנקם בו… ובכלל, מי אם לא השי"ת היה מסוגל לגלגל את העניינים כך שהילד יהיה ברחוב – באותו רגע שבו עברתי אני יחד עם הקבלן??? הילד סיפר אחר כך, שבכלל לא היה צריך להיות ברחוב באותה שעה, ורק 'במקרה' יצא כך שההורים שלחוהו לסבתו המתגוררת בקרבת מקום…

התפנית מתחילה...

"אז הנה, אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לסדר את הכל, ואם נעקוף את השכנים ולא נגלה להם מה אנחנו מתכוננים לעשות, רק נרוויח… ובמיוחד שזו גם האווירה השלטת ברחוב הגורסת ש'ככל שתהיה חזק יותר, כך תרוויח יותר'… אך בסופו של דבר השי"ת מוכיח לך שחור על גבי לבן שהרווח הגדול מגיע רק אם הולכים בדרך הישרה.

"ומה קרה עם השכנים עצמם? תופתעו לשמוע: עברתי מאחד לאחד – וכולם הסכימו, ולא דיברו מילה אחת נגד החריגה המתוכננת. (בניגוד למה שחושבים בדרך כלל, שאם נשאל את השכנים הם בוודאי יתנגדו, המציאות בדרך כלל אינה כזו. בתנאי שאתה מעניק לשכנים את הכבוד המתאים, מתייעץ איתם ומתחשב בדעתם. אדם שיתנהג כשורה, לא ידלג על השכנים, ידבר איתם בהכנעה ויוכיח בצורה ברורה שהוא אינו מתכוון להערים על אף אחד, אזי בדרך כלל גם הם יתנהגו כמים הפנים לפנים, ולא יתנגדו לשום דבר.

"שמעתי פעם דוגמא מוחשית לכך: כאשר נהג רכב נוסע בנתיב אחד ומעונין לעבור לנתיב השני, או כאשר הוא עוצר ברמזור בנתיב המוביל לכיוון ישר ולפתע החליט לפנות לכיוון אחר ו'לקחת' שמאלה או ימינה – אם הוא יעשה זאת בכוח, דהיינו שלא יעשה סימן לנהגים ויבקש שיאפשרו לו להשתלב בתנועה, עלולים הנהגים האחרים לכעוס, ומי יודע מה יקרה אז… וכבר קרו מקרים נוראיים בסיטואציות שכאלו… אבל אם הוא ינקוט בפעולה קטנטנה, רק יוציא את ידו מהחלון ויסמן בידיו שהוא רוצה לפנות לכיוון ההוא, וכביכול מבקש רשות מהנהג שכבר נמצא על הנתיב הזה להשתלב בנסיעה לפניו, הנהג ההוא יעשה לו סימן מיידי שהוא מרשה לעשות זאת, כאומר 'בכבוד, אתה יכול להשתלב'… והדברים מוכרים… עוד לא נברא הנהג שיתנגד לכך. ומדוע? מה כבר עשה הנהג שביקש לפנות? – בסך הכל הוציא את ידו מהחלון וביקש… והבקשה הזו פתחה לפניו את כל השערים. למה? כי בהוצאת היד הוא המליך את חברו, הפך אותו ל'בוס', ואם אני בוס, אזי אני הופך לאביר לב ומוכן לבוא לקראתך.

"הסיפור עדיין לא מסתיים", ממשיך האברך את סיפורו. "לאחר שכל השכנים הסכימו והתכוננתי להתחיל בבנייה, התדפק לפתע אחד השכנים ואמר שהוא חוזר בו מהסכמתו ומתנגד לחריגה… הייתי בהלם, אבל מיד התעשתתי, והחלטתי שאם כך אני לא בונה. אם יש שכן אחד שמתנגד, אני  יורד מכל העסק. למרות שחבריי ניסו לשכנעני שאני סתם אדם חלש ואינני צריך להיכנע לשכן ההוא, סירבתי להישמע להם והודעתי לשכן שהתנגד שאינני בונה. ולא עשיתי הצגות. באמת התכוונתי לסגת מכל התוכניות.

"ומה קרה לאחר מכן? כעבור 48 שעות מתדפק שוב השכן ההוא על דלת ביתי ומודיע שהוא חוזר בו מהחזרה… 'ראיתי שאתה אדם כזה נחמד והחלטתי לאפשר לך לבנות'…

"אם נתבונן רק בקטע האחרון הזה, נראה מיד כיצד פועלים הדברים. וזה מדהים בכל קנה מידה. כפי שאמרנו: אדם חושב שרק אם ינקוט ביד חזקה, ויראה לכולם שיש לו כוח, והוא החלטי ונחוש – רק אז איש לא יעמוד בדרכו. ואתם יודעים מה? יתכן שאיש לא יעמוד בדרכו, כי יפחדו ממנו. אבל כולם ימתינו לו בסיבוב כדי להכשיל אותו. הם ינסו לפנות לגורמי החוק שיעצרו את הבנייה; הם עצמם כבר לא ידברו איתו בחדר המדרגות… האם שווה ללכת בכוח, כדי לסבול לאחר מכן מהתנהגותם, המוצדקת יש לומר, של השכנים בבנין? הרי אתה מתכונן להמשיך להתגורר בבנין הזה, לצד השכנים הללו.

"האגרסיביות שאנחנו מפגינים לפעמים נגד השכנים, היא בעוכרנו. וכי לא יותר נוח להסכים לדעתם של השכנים, ולהראות להם שאנחנו הולכים איתם באותה דרך, ומסכימים לאותה דעה??? הרי בכך אנחנו קונים אותם, לא רק לתקופת הבנייה אלא גם להמשך החיים בעתיד. כך, שגם אם אין אנו מצויים בדרגה כזו של התגברות אישית על המידות, שווה לנהוג כך גם מצד האינטרס האישי שלנו".

"לאחר כל המסע הארוך שבו צעדתי, והסיעתא דשמיא שהאירה לי את פניה, זכיתי לדבר נוסף. לאחר שדחיתי מעל פניי את הקבלן הנוכל ההוא, הזדמן לי ולשכני קבלן מצוין, יהודי חרדי ובעל צורה, שעשה לנו מחיר מוזל ביותר. ממש לא האמנו שאנחנו שומעים טוב… במקום 160,000 שקלים, המחיר הממוצע ששמענו מכל הקבלנים, יצא לנו בסופו של דבר – לא תאמינו – רבע מחיר, דהיינו כ-40,000 שקלים בלבד! המדובר היה בקבלן ותיק שכבר בנה בתים רבים, אבל הפעם הוא ביקש לחדור לשוק של השכונה שלנו בצפון הארץ, וכיון שהבנין בו אנחנו מתגוררים ממוקם בפינה מרכזית של הקריה, החליט שמשתלם לו מאוד לעשות לנו מחיר מוזל, והוא מצדו יעשה עבודה מצוינת, כדי שכולם יעברו ויראו את איכות העבודה, וכך יתפרסם שמו ברחבי הקריה.

"נו", מסיים האברך מצפון הארץ, "אז אני שואל בפעם המי יודע כמה: כדאי לוותר לשכנים, או לא  כדאי? הרי בסופו של דבר הרווחנו את הכל מכל כל. גם שקט נפשי, גם שלוה ומנוחה, גם הסכמה מכל השכנים, אף אחד לא מסתכל עלינו בעין לא טובה, והכל על מקומו בא בשלום.

"ברצוני להוסיף עוד מילה", הוא כותב, "שגם אם לא הייתי מצליח בכל הנ"ל, וגם אם השי"ת היה מחליט שלא להיטיב עימי בכל ההטבות שהוזכרו, ברור לי כשמש שזו הדרך ואין בלתה. הקב"ה לא חייב לנו מאומה, וכדי להמשיך לכוח הבחירה להסתובב בעולם, אין מנוס לפעמים מלהראות לבני האדם שלמרות שהם מצדם עשו כל מה שהיה צריך לעשות, התוצאה הטובה והרווחים אינם נראים בעין. כי אם כל אחד שהיה מוותר לזולתו היה מתעטר מיד בכל ההצלחות, כוח הבחירה היה נעלם מן העולם וכולם היו ממהרים לוותר… אבל, כאמור, ברור שזו היא הדרך וזה הוא המתכון להצלחה. מכל הצדדים".

עד כאן מכתבו של האברך המתגורר בצפון הארץ. אין מה לומר: דברים כדורבנות. משכנעים מאוד. והלוואי שנזכה כולנו לצעוד בדרך זו.

(מתוך גיליון 'קול ברמה')