כוס היין נשפכה רגע לפני הקידוש - מה עשה חכם יהודה פתיה?

בואו לגלות עוד תוכן חדש ומפתיע! התחברו לכל הפלטפורמות שלנו בתהילים בלחיצה כאן >>>​

שנייה לפני שהמשפחה עמדה לברך על היין, הכול התהפך על השולחן. מה שקרה מיד אחרי, כך מספרים בשמו, קבע לדברי חכם יהודה פתיה זצ"ל את כל השנה שבאה בעקבותיו

ערב ראש השנה. אוויר חם עמד בבגדד, אבל בתוך ביתו של חכם יהודה פתיה זצ"ל שררה אווירה אחרת לגמרי - אווירה של קדושה, הכנה והתחדשות. ריח תבשילי החג מילא כל פינה בבית - מאכלים שמכינים רק פעם בשנה, בשר מבושל, דגים מתובלים, תבשילים מהודרים וקינוחים מתוקים, הכול לכבוד ראש השנה ולכבוד מי שאמר והיה העולם. מי שנכנס באותם רגעים לבית ידע מיד: כאן מתכוננים לרגע גדול.

בני הבית התלבשו בבגדי לבן. חכם יהודה עצמו יצא לבית הכנסת עם סידור תפילה בידו, ובלחש פנימי אך חדור משמעות אמר עם הציבור את המילים "זוכרנו לחיים מלך חפץ בחיים". אחרי התפילה בירכו איש את רעהו בברכה המסורתית "לשנה טובה תכתבו ותחתמו", וכל אחד חזר הביתה כשהשנה החדשה כבר על הלב, לפני שהתחילה בפועל.

כששב הרב לביתו בירך את בני ביתו בשמחה. בשל החום הכבד שהורגש באותו ערב בעיר, הוחלט לערוך את הקידוש בעליית הגג ולא במקום הרגיל. השולחן נערך שם מחדש, המפה הבוהקת נפרשה, הנרות דלקו, וריחות התבשילים התערבבו עם ניחוחות הקינוחים. הכול היה מוכן, ממש ברגע האחרון, לקבל את פני השנה החדשה באהבה וביראה.

ואז, רגע לפני הקידוש עצמו, כשכוס היין עמדה מלאה על השולחן ומגש החלות מונח במרכז, הגיחה לפתע חתולה מן הצד. בתנועה אחת ומהירה זינקה על השולחן, שפכה את כל היין על המפה הבוהקת, הפילה את מגש החלות והבהילה את כל היושבים במקום. משם, בלי לעצור, המשיכה לעבר העששית שהייתה מקור האור בחדר - זו התנפצה, והחשיכה השתלטה על המקום כולו. בתוך המהומה נפלו כלי הבישול והתבשילים ארצה, והחתולה מיהרה לחטוף לעצמה מן הקינוחים, ממש ברגע שבו הייתה אמורה להתחיל שנה חדשה בשלווה ובקדושה.

הרבנית הביטה בשולחן ההרוס - כוס שבורה, מפה מוכתמת, חושך שירד בבת אחת - ולפני שהספיקה להגיב, פנה אליה בעלה בקול רגוע:

"דעי לך, אין כאן מקרה. זהו יצר הרע בעצמו שבא לנסות אותנו, דווקא בליל ראש השנה. הוא יודע שכאן נחרצת הדרך לשנה כולה. אם ניכשל בכעס ובמריבה, הוא ינצח. אבל אנחנו לא ניתן לו מקום."

ובאמת, במקום לכעוס או להתרעם, חייך הרב פתיה בעדינות. הרים את הכוס השבורה, עזר לרעייתו לאסוף את השברים מהרצפה, וניגש בעצמו לסדר מחדש את השולחן שהתהפך רגעים קודם. הם התיישבו יחד בשלווה, לאורו של ירח מלא, הסתפקו במה שנותר מהסעודה, ובלב שמח בירכו על תחילתה של השנה החדשה - כאילו דבר לא קרה.

למה דווקא הרגע הזה קבע את השנה כולה

לימים סיפר חכם יהודה פתיה זצ"ל שאותה שנה הייתה מהשנים המבורכות ביותר בחייו, הן בגשמיות והן ברוחניות. במילותיו: "השפע שירד באותה שנה, לא ירד בזכות הלימוד, ולא בזכות הספרים שחיברתי, אלא בזכות רגע אחד שבו בחרתי לא לכעוס". לא ספר שלם, לא דרשה ארוכה, לא מאמץ של שנה שלמה - רגע אחד אחד, של בחירה פשוטה בין כעס לשלווה.

הרב ארז קדוסי שליט"א, ששיתף את הסיפור, מסביר שהמסר פשוט וברור: בראש השנה מחולקת מתנת חיים, ושפע גדול עומד לפתחנו. אבל הכול תלוי ברגעים הקטנים שבהם איש לא צופה. כשאדם בוחר בשמחה במקום בכעס, בהבלגה במקום בהתפרצות, בוויתור במקום בעימות, נפתחים לו שערי ברכה והצלחה לכל השנה כולה - לא בגלל נס גדול, אלא בגלל בחירה קטנה ברגע הנכון.

מה אפשר לקחת מכאן לימים הנוראים

ואי אפשר שלא לחשוב כמה פעמים גם אצלנו קורה משהו דומה, בדיוק ברגע הכי לא נוח - כשמישהו שופך, שובר, מאחר, אומר משהו לא במקום, מקלקל את הערב שתכננו בקפידה. בדיוק שם, בלי שנבחר בזה ובלי שנבקש, עומדת בפנינו אותה בחירה בדיוק שעמדה בפני חכם יהודה פתיה. לא תמיד יש חתולה שקופצת על שולחן החג, אבל כמעט תמיד יש רגע שבו אפשר לבחור בין כעס לשלווה, בין תגובה חדה לנשימה עמוקה.

מי שמכירים את הימים הנוראים יודעים שהם מלאים ברגעים כאלה - בחירות קטנות, שנראות בשעת מעשה חסרות משמעות, אבל בעצם קובעות הרבה יותר ממה שנדמה באותו רגע. וכפי שהתברר בבית של חכם יהודה פתיה, לפעמים דווקא הרגע הכי פרוץ, הכי לא מתוכנן, הוא זה שפותח שנה שלמה של ברכה. לא בזכות מה שתכננו, אלא בזכות איך שהגבנו כשהתוכנית התפרקה.

אולי דווקא עכשיו, לקראת ראש השנה, שווה לקחת מהסיפור הזה נקודה אחת פשוטה: לא לצפות שהחג יהיה חלק וללא תקלות, אלא לדעת מראש שגם אם הוא לא חלק - עדיין אפשר לבחור איך מגיבים. זו לא הבטחה שהכול יסתדר מעצמו, אלא תזכורת שהיד שלנו על ההגה נשארת, גם כשהשולחן מתהפך.

כי בסופו של דבר, הימים הנוראים לא נמדדים רק בתפילות הגדולות שאומרים בבית הכנסת, אלא גם ברגעים הקטנים שבבית - בסיר שנשפך, בילד שבוכה באמצע הסעודה, במילה לא זהירה שנאמרת בין כוס לכוס. חכם יהודה פתיה לא הראה שאפשר למנוע את התקלות - החתולה קפצה, היין נשפך, האור כבה. הוא הראה שאפשר לבחור מה עושים אחרי, ושהבחירה הזו, ולא התקלה עצמה, היא מה שנשאר בסוף.

מי שרוצים לקחת מכאן משהו קטן ומעשי, מוזמנים להקדיש רגע ולומר יחד פרק תהילים, או לשלוח שם לתפילה למי שזקוק לשלווה בימים הקרובים. לפעמים זה כל מה שצריך כדי לפתוח שער.