בורא עולם רוצה אותך קרוב אליו, לכן לא תמיד נותן לך את כל צרכיך, אולם אם תתפלל, תתן הודיה, תדבר עם הבורא, תכניס אותו לחייך, גם כשיש לך, גם כשהכול טוב, הוא ידאג שהטוב הזה לא ימוש מביתך
כשיש לאדם על מי לסמוך, הוא כביכול "מזניח" את ביטחונו בבורא עולם, וכל יהבו וביטחונו על אותו אדם. אף שיש לאדם קשרים וכישורים, צריך הוא לשים קודם את ביטחונו בבורא, וכשיש לאדם ביטחון גמור בקב"ה הוא יזכה לישועות רבות
כדי להיות כוהן צריך להיות משושלת הכהונה. שום הון שבעולם לא יעזור לאדם להיות כוהן. כשם שכהונה מגיעה בשושלת, כך יהדות מגיעה בשושלת, אך לא בירושה – את זה יקבעו מעשיך
אם יש לך מטרה חשובה שאתה רוצה להשיג בכל מחיר, אל תיתן לקשיים הרגעיים לשבור את רוחך ולהסית אותך מהדרך. עקוף אותם, תתפלל להצלחתך, ותנחל אותה בסופו של יום
אם נחדיר בנו את השמחה, נטבע אותה בגופנו ובטבענו שתהיה חלק מאורח חיינו, כך נוכל לשלול כל מצב רוח לא נעים, כל קושי וכישלון – וכל זאת באמצעות השקפה נכונה על החיים
כמה פעמים ניצבנו בפני התלבטות כזו – האם לוותר מעצמי לטובת האחר? האם להפסיד והעיקר שחברי ירוויח? אולם אדם המתנהל לפנים משורת הדין, גם איתו יתנהגו לפנים משורת הדין
"היה לי קשה מאוד להעניש את בתי, עמדתי מאחורי הדלת, הצצתי דרך החור וראיתי אותה יושבת כשהיא עצובה ובתוכי נקרעתי לגזרים. החזקתי את עצמי שלא לפתוח את הדלת, לחבק ולנשק אותה"
במקום להיות נחבאים אל הכלים, רוצים אנו להיות על הכלים, להיות בולטים, אך "אליה וקוץ בה", ההבלטה שלנו תבוא לרעתנו. הברכה דווקא שרויה בדבר הסמוי מן העין, הגדולה מגיעה לאדם הנחבא אל הכלים
הרב מרדכי אליהו העניק ברכה לפרי בטן לאישה שלא התברכה בילדים, אולם השעון הביולוגי החיש מחוגיו והישועה לא נראתה באופק. אף על פי כן, האישה בחרה לדבוק באמונת חכמים
המילים בפיכם הן אוצר היכול להרים אדם מאשפתות או חלילה להוריד אותו לשם. תפקידכם לברור אותן ולחפש מילים המביאות מזור לאחר, ולא לשלוף מילים פוגעניות וחסרות ערך
איומים, פחדים, דאגות וחששות לא פוסחים על אף בריה, אין אדם שלא חש אותם במהלך חייו. כל חרדה יכולה להיעלם כלא הייתה כשנדע ונכיר בעובדה שיש לנו אבא גדול בשמיים ועולם נצחי המחכה לנו
בני עניים אנחנו, מסתפקים בארוחה טובה, בטיול לחו"ל, בהנאות זמניות ומתכלות ולא שמים ליבנו לאוצרות הטמונים בעולם – אוצרות כה רבים ואיכותיים היכולים להניב לנו עולם נוצץ ונצחי, עולם בו נהנה מכל פירור מצווה שעשינו
לא פשוט להודות על מעט טוב כשיש כל כך הרבה מר, לא קל לתת הודיה על הצלחה קטנה כשבכל הדרך רק נכשלנו, אולם הכרת הטוב שלנו לבורא עולם מתחילה דווקא בדברים הללו, במעט, בנקודה הלבנה המנצנצת בין שלל נקודות האופל
אף אחד מאיתנו לא שש ושמח כשמגיעים אליו ייסורים, אולם אם חלילה קשיים וייסורים באו עליך, זכור שהם לטובתך, שהם מנקים ממך כל רבב של חטא, עושים אותך טהור ונקי יותר. במקום לבעוט בהם, נסה להכיל אותם
בחיינו מתחוללות "סופות"; סופות המאתגרות אותנו ובונות אותנו ולפעמים "מטביעות" אותנו. לכל אחד יש "שק" על גבו, שק של תאוות, שק המטביע אותו, שק המעכב אותו בדרך ליעד שלו. ככל שתזרקו את השק מהר יותר כך תוכלו להינצל
אולי כעת אתם מרגישים קושי, אולי הימים מכניסים אתכם לבועה של דאגה. אם אתם רוצים להרים את עצמכם למעלה, אתם חייבים "להשוות גומות", לשטח את החיים שלכם ולבנות את עצמכם מחדש
"כשהכניסוני לבית דין של מעלה והחלו לברר את דיני, נוכחו כי במשך עשרים שנות חיי האחרונות התעלתי ותיקנתי את כל מעשיי, כך שהייתי נקי מכל חטא, ומלא בתורה ומצוות.. אך פתאום נכנס מלאך שחור וצעק: 'לאדם זה אתם רוצים לתת גן עדן?"
"במשך כחצי שנה היייתי כלוא בביתי כשבחוץ קרבות עזים. כעבור חצי שנה הסרתי את מחצית השולחן ויצאתי מפתח ביתי. באותו הרגע גיליתי עיירה חרבה ורק ביתי המוגן, על ידי השולחן של רבי ישכר דב, עמד שלם ללא נזק כלל..."
מדוע כששני אנשים שפנו לרופא עם אותה בעיה, קיבלו כל אחד, הנחיה אחרת איך להתמודד איתה? ואיך אנחנו צרכים להתייחס לפתרונות השונים המוצעים לכל אחד ואחת מאיתנו?
כשראה בעל הבית את חומרת המצב רץ אל ה"חזון איש", בביטחון שהצדיק בוודאי יידע כיצד להושיעו. נכנס האיש בבהלה אל הרב והתחיל לבכות על צרתו. הקשיב ה"חזון איש" לדבריו, הבין שגם לו אין מה לעשות בשעה כזו, ושאל: "אז מה אתה רוצה שאני אעשה?"
הביטחון של האדם צריך להיות כמו ביטחונו של תינוק, כשם שתינוק יודע שיקבל את מזונו, את צרכיו, כך אדם צריך להיות בטוח בבורא עולם שיספק לו את צרכיו
באחד הימים שלחה עופרה את בנה הקטן עמית לבית הספר. בהפסקת עשר ניגש עמית אל תיק האוכל, פתח אותו ולא מצא את הכריך שאימו הכינה לו בבוקר.
מדרכו של הגנב: מצניע לכת, מעמיד עצמו בסכנה, דבר קטן חשוב בעיניו כגדול, עמל ושוקד בטרחה גדולה, זריז, אין דבר נעול בפניו, בוטח ומקווה, גם אם לא הצליח בפעם הראשונה חוזר פעמים רבות
רבים מאיתנו מתדפקים על דלתות התשובה מידי יום, רוצים מחילה, מבקשים כפרה. לא תמיד אנו מצליחים לתקן את מעשינו, לעיתים אנו נופלים שוב ושוב ברשת היצר, הרשת הכל-כך מוכרת לנו
כשדייויס שמע את הדברים מפי בנותיו, הוא נהיה חיוור כמו סיד. רץ למטבח ופרץ בבכי. רבי אלחנן לא הבין מה קורה פה: תמיד הלה מקבל אותו בסבר פנים יפות, בשמחה, ואילו הפעם – מה קרה?
כאן עוצר החתן ודורש הסבר על המשפט התמוה, איך ייתכן שהבורא הגדול ששולט בכל העולמות - הוא יבקש ממני האדם הקטן והפשוט שאני יאהב אותו? וכי הוא זקוק שאני יאהב אותו?
מי הרוויח יותר? הסנדלר שעבד בשקידה על כל נעל ומכרה במחיר יקר? או הסנלדר שעבד עם מכונה תעשייתית ומכר נעליים פחות איכותיות, אך במחיר הרבה יותר זול? ומה לכל זה ולזיכוי הרבים?
חשב רבי יעקב לעצמו: "מצד אחד אני לא רוצה לחלל שבת, מצד שני ארבע שעות ללא מעיל אני עלול למות מהקור ויש בכך פיקוח נפש, לכן מותר לי להוריד את המעיל מהעץ..."
אחת הפעולות החשובות ביותר, וגם הנועזות ביותר, נעשתה באמצעות משא ומתן עם קצין גרמני באס-אס. המשא ומתן נוהל על-ידי יהודי שבא במגע עם אותו קצין, אולם בשלב מסוים נעצר אותו יהודי והקשר נותק
המשיכו השניים בדרכם והגיעו למעיין מרהיב. חשב הבן לעצמו: "מה יקרה אם אעזוב את ידו של אבי למספר רגעים? רק אלך לראות את המעיין מקרוב". עזב את ידו של אביו ושכשך במי המעיין.
יש לי אמא חורגת, בכל בוקר היא שולחת אותי אל השוק למכור לחמניות, אם אני מצליח למכור את הלחמניות אני מקבל ארוחת ערב, ואם לא אני הולך לישון רעב. היום מכרתי את הכל אבל הכסף אבד לי
הזקן הכחיש את דבריו וטען שאינו יודע כלל על מה הוא מדבר. חרה אפו של האיש וצעק: "הלוא לפני זמן מועט איבדתי את צרור כספי, ולא היה במקום הנידח הזה איש מלבדך. ודאי אתה לקחתו והטמנת אותו תחת אחד השיחים!"
אתמול לאחר סעודת ליל שבת, נכנסתי למטבח והבחנתי בסיר שבו התבשלו הדגים. הדגים היו כל כך טעימים, שלא נשאר מהם שום דבר, אבל מה? מהרוטב נשאר. טעמתי קצת מהרוטב, אוהו... איזה רוטב! איזה טעם עשיר ועסיסי
כדי ליצור בנפש שלנו רוגע ושמחה אנו צריכים לקרב את האחר ולא להודפו בשתי ידיים, לקרב אין משמעותו רק במובן המעשי של עשיית מצוות והימנעות מעבירות, אלא אף, ובעיקר באמצעות יחס ראוי והארת פנים
דיוויד הנסער פנה לדיילת וביקש: "אנא בקשי מהטייס להמתין לי דקה. שכחתי את התפילין שלי בכניסה למנהרה המובילה למטוס". הדיילת השיבה לו בנימוס: "סליחה אדוני, יש לוח זמנים קפדני. הדלת כבר סגורה"
אדם החושב בצורה כזו חיובית, סומך על הבורא המפרנס עולם שלם, ולא מחסר בעולמו מאומה יכול בנקל להוריד שעות מספר בעבודתו, להיות יותר עם בני ביתו, להשקיע יותר בעולם האמיתי שאליו אמור הוא להגיע
כל אדם הבא לכאורה להזיקך הוא שליח של הבורא, אם תראה לבורא שאין עוד מלבדו, שהכל תלוי רק בו, תוכל להניס כל בעיה שיש לך, רק תאמין, אל תחשוש, תבטח בבורא ותראה ים של ישועות
החפץ חיים: "אך אם אתה שומע לי, תאמין שכל פרנסתך היא מידי הקב"ה בכבודו ובעצמו. אז תבין, כי מה לך אם הסוס חי או מת, הלא אינו כי אם אמצעי ואין לו כל השפעה על מצב פרנסתך"
היהודי לא היה שקט, ופנה אל תלמיד חכם שנכח בקרבת מקום ושאלו: "אם בעוף יש כינים - הוא כשר?". השיב לו התלמיד: "אין בעיה עם עוף בעל כינים, תשטוף את הכינים במים והבא אותו לשחיטה"